גרסה להדפסה

סעיף א

• מצווה לבנות את הסוכה מיד ביום שלאחר יום הכיפורים, ואפילו הוא ערב שבת, דמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה. ויבחר מקום נקי להעמידה שם.

ומצווה על כל אדם שיעסוק בעצמו בעשיית הסוכה ובהנחת הסכך. ואף על פי שהוא אדם נכבד, זהו כבודו, שעוסק בעצמו במצווה.

ומן הראוי היה לברך שהחיינו על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכין על שהחיינו שאומרים בקידוש.

ויהדר ליפות את הסוכה ולנאותה בכלים נאים ומצעות נאות כפי כוחו.

סעיף ב

• בעניין דפנות הסוכה, יש הרבה חילוקי דינים, ואין הכל בקיאים. על כן צריכין לעשות דפנות שלמות וחזקות, שלא יהא הרוח מניע אותם, וגם שלא יכבה הרוח את הנרות.

ומי שאין לו די צורכו לדפנות, מוטב שיעשה שלוש שלמות מארבע שאינן שלמות.

ומי שידו משגת, מצווה לו שתהיה לו סוכה בנויה עם גגות שנפתחים ונסגרים על ידי צירים, לסוגרם בשעת הגשמים, וכשפסקו הגשמים נפתחים הגגות, והסכך הוא נגוב, ויכול לקיים מצוַת סוכה כראוי.

סעיף ג

• גם בסכך יש כמה דינים. וכיוון שאנו נוהגין לסכך בענפי אילנות או בקנים, כיוון שהם גידולי קרקע, והמה תלושים, ואינם מקבלים טומאה, ואינם קשורים יחד, אין בהם שום חשש.

סעיף ד

• לכתחילה ראוי להחמיר שלא להניח על הסוכה דבר המקבל טומאה שיניח עליו את הסכך, כגון סולמות שיש בהן בית קיבול השליבות, וכל שכן שאר כלים, כגון מרא (מעדר) ומגרפה. ואפילו ליתן אותם על הסכך להחזיקו יש להחמיר. ובדיעבד, או שאין לו שאר דברים, הכל מותר, דקיימא לן דמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה.

סעיף ה

• צריך להניח סכך עד שתהא צילתה מרובה מחמתה. שאם היה חמתה מרובה מצילתה, פסולה מן התורה. ולכן צריכין ליזהר להניח כל כך, שאפילו לאחר שיתייבש, תהא צילתה מרובה.

גם צריכין ליזהר שלא יהא במקום אחד אוויר שלושה טפחים.

ולכתחילה צריך שיהא אוויר קצת בין הסכך, כדי שייראו הכוכבים. ומכל מקום, אם היתה מעובה, שאין הכוכבים נראים, כשרה. אבל אם היתה מעובה כל כך שאפילו אם יורדים גשמים הרבה אינם יורדים לתוכה, אם כן הוי כעין בית ופסולה.

סעיף ו

• בסוכות הבנויות, לפעמים בולטים דפים למעלה על הכתלים, ועל דפים אלו מונחים הכלונסאות שעליהם הסכך. ומאחר שאין הדף רחב ארבע אמות, אינו פוסל את הסוכה משום סכך פסול, כי הלכה למשה מסיני היא דבפחות מארבע אמות אמרינן דופן עקומה. פירוש, שנחשב אל הדופן, וחשבינן לזה כאילו הדופן נתעקם שם למעלה. אלא שאין יושבים ואין ישנים תחת הדף, כי שם אין לו דין סוכה, ואפילו אינו רחב אלא ארבעה טפחים; אבל יתר הסוכה כשרה.

אך אם מונחים אצל הדופן דפים ברוחב ארבע אמות או יותר, זהו נקרא סכך פסול, ופוסל את כל הסוכה.

ומכל מקום אם אינו כן אלא בצד אחד, כמו שהדרך הוא בקצת סוכות בנויות, שעושין קצת תקרה מצד אחד (כדי לפנות לשם את הכלים תיכף בהתחלת הגשמים), זה אינו מזיק; דכיוון שאינו אלא מצד אחד, הרי יש כאן עוד שלוש דפנות כשרות שמונח עליהם סכך כשר, וסוכה משלושה דפנות גם כן כשירה. ובלבד שיהא שם (היינו בשטח שתחת הסכך הכשר, מלבד זה שתחת התקרה) שיעור סוכה, דהיינו לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע. ולא ישבו תחת התקרה.

סעיף ז

• העושה סוכתו תחת ענפי אילן, הרי היא פסולה. ואפילו אם מחמת הענפים בלבד היתה חמתה מרובה מצילתה, ואם כן – בסכך שהניח עליה עשה את הסוכה, מכל מקום פסולה.

ואפילו אם יקוץ אחר כך ענפי האילן, מכל מקום הסוכה נשארת בפסולה, דכתיב: "חג הסוכות תעשה לך", ודרשינן: "תעשה", ולא מן העשוי (עין לעיל סימן ט' ס"ו). ולכן, לאחר שקצץ הענפים, צריך הוא להגביה כל ענף מן הסכך, ויחזור ויניחנו לשם סוכה.

וכן אסור להניח את הסכך קודם שעשה את הדפנות, דבעינן שבהנחת הסכך תהא סוכה כשרה.

סעיף ח

• וכן בסוכה העשויה בגגות הנפתחים, צריך לפתוח את הגגות קודם שמניח את הסכך. אף שאחר כך סוגר את הגג וחוזר ופותח, אינו מזיק, דהוי כאילו פורס עליה סדין וחוזר ונוטלו. ומכל מקום יש להחמיר שיהא הגג פתוח בהכנסת החג (מטה אפרים).

עוד צריכין ליזהר באלו הסוכות, שיהא הגג פתוח היטב, עומד בשווה עם דופן הסוכה; שאם אינו עומד בשווה, אלא נוטה קצת על הסכך, אפילו אינו שיעור גדול שתיפסל הסוכה בכך, מכל מקום צריך ליזהר שלא ישב במקום הזה שהגג משופע, שנמצא יושב תחת הגג (עיין לעיל סעיף ו ').

• אף על פי שסוכת החג פטורה מן המזוזה, מכל מקום אלו הסוכות הבנויות שמשתמשים בהם כל השנה ונתחייבו במזוזה, גם בחג לא נפטרו, ואין צריכים אחר החג לקבוע את המזוזה מחדש.

סעיף ט

• יוצאין בסוכה שאולה, אבל לא בסוכה גזולה. ולכן אסור לעשות סוכה ברשות הרבים. ובשעת הדחק, שאין לו סוכה אחרת בשום אופן, יושב בה ומברך עליה.

סעיף י

• יש ליזהר שלא יקצוץ הישראל בעצמו סכך לסוכתו, אלא יקנה מאחר. ובשעת הדחק, יכול לקצוץ בעצמו, אלא שייטול רשות מבעל הקרקע.

סעיף יא

• מותר לעשות סוכה בחול המועד.

סעיף יב

• עצי סוכה, בין מהדפנות בין מהסכך, אסורין בהנאה עד לאחר שמחת תורה, כיון שהוקצו למצווה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ שיניו אסור. ואפילו אם נפלו, אסורין, ולא מהני בהו תנאי.

ואם חל שמחת תורה בערב שבת, אסורים גם בשבת.

וכן נויי סוכה אסורים בהנאה, אפילו נפלו. וכיון שאסורין בהנאה, לכן בשבת וביום טוב אסורין בטלטול, משום מוקצה.

ומכל מקום, אתרוג התלוי בסוכה לנוי, מותר להריח בו, דלא הוקצה מריח.

ובנוי התלוי בסכך נוהגין שאפילו תנאי לא מהני, אבל בנוי התלוי בדפנות מהני תנאי.

והסדינין המצויירים שתלויים בסוכה לנוי, נוהגין לטלטלן, שלא יתקלקלו מן הגשמים, ואפילו לא התנה בפירוש, כי מסתמא מתחילה אדעתא דהכי תלאן.

ומכל מקום טוב להתנות תחילה בפירוש, דהיינו קודם בין השמשות הראשון, יעמוד שם ויאמר: אני מתנה שאהא מותר לאכול ולהשתמש בנוי סוכה זו מתי שארצה.

וצריך ליזהר בנוי סוכה אשר בדעתו ליטלו בתוך יום טוב, שלא לקושרו בקשר אלא בעניבה (עיין לעיל סימן פ' סעיף מ"ה מ"ו).

סעיף יג

• גם לאחר החג, כשסותר את הסוכה, לא יפסע על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה נינהו כמו ציצית (עיין לעיל סימן ט' סעיף י"ט).

סעיף יד

• אסור לחקוק פסוק "בסוכות תשבו" וגו', או שאר פסוק, על דלעת וכיוצא בו לנוי סוכה, משום דיבוא אחר כך לידי בזיון; ועוד, דאסור לכתוב פסוק שלא לצורך.

סעיף טו

• ערב סוכות לאחר חצות היום לא יאכל פת, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון. ויש להרבות בצדקה בערב סוכות.